ברטנורא על משנה שביעית ג׳:א׳

1 מֵאֵימָתַי מוֹצִיאִים זְבָלִים לְאַשְׁפּוֹת. דֶּרֶךְ עוֹבְדֵי אֲדָמָה לְכַנֵּס הַזֶּבֶל לְמָקוֹם אֶחָד בַּשָּׂדֶה וְעוֹשֶׂה שָׁם אַשְׁפָּה גְדוֹלָה עַד שֶׁהוּא מְפַזְּרוֹ בַּשָּׂדֶה לְזַבְּלָהּ:

2 מִשֶׁיִּפְסְקוּ עוֹבְרֵי עֲבֵרָה. לַעֲבֹד אֶת הָאָרֶץ בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית, וְקֹדֶם שֶׁיִּפְסְקוּ עוֹבְרֵי עֲבֵרָה אָסוּר, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ מֵעוֹבְרֵי עֲבֵרָה הוּא וּלְזַבֵּל שָׂדֵהוּ הוּא מוֹצִיא. וְיֵשׁ סְפָרִים שֶׁכָּתוּב בָּהֶם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה, וְהִיא הִיא:

3 מִשֶּׁיִּיבַשׁ הַמָּתוֹק. מִשֶּׁיִּהְיֶה יָבֵשׁ הַזֶּבֶל שֶׁנּוֹתֵן מְתִיקָה לַפֵּרוֹת:

4 מִשֶּׁיִּקָּשֵׁר. כְּשֶׁמַּתְחִיל לְהִתְיַבֵּשׁ מִתְעַבֶּה וְנַעֲשֶׂה קְשָׁרִים, וּקְרוֹבִים דִּבְרֵיהֶם לִהְיוֹת שָׁוִים. וּבַיְרוּשַׁלְמִי מְפָרֵשׁ מִשֶּׁיִּיבַשׁ הַמָּתוֹק סְדָקִין שֶׁבַּבִּקְעָה כְּשֶׁהַמָּטָר יוֹרֵד מִתְמַלְּאִים מַיִם וְאֵינָם מִתְיַבְּשִׁים אֶלָּא לְאַחַר זְמַן, וְנִקְרָאִים מָתוֹק עַל שֵׁם מָתְקוּ לוֹ רִגְבֵי נָחַל איוב כא: